×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא סנהדרין ל״ט.גמרא
;?!
אָ
{יחזקאל י״ח:ב׳} אָבוֹת יֹאכְלוּ בוֹסֶר וְשִׁינֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה {ויקרא י״ט:ל״ו} מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק {משלי י״א:ח׳} צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו. א״לאֲמַר לֵיהּ קֵיסָר1 לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֱלֹהֵיכֶם גַּנָּב הוּא דִּכְתִיב {בראשית ב׳:כ״א} וַיַּפֵּל ה׳ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן אֲמַרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיה שִׁבְקֵיהּ דַּאֲנָא מַהְדַּרְנָא לֵיהּ אֲמַרָה לֵיהּ תְּנוּ לִי דּוּכּוֹס אֶחָד א״לאֲמַר לַהּ לְמָה לִיךְ לִיסְטִין בָּאוּ עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף וְהִנִּיחוּ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב אָמַר לָהּ וּלְוַואי שיבא עָלֵינוּ בְּכׇל יוֹם וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֵלָע אַחַת וְנָתְנוּ לוֹ שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ. אֲמַר לַהּ הָכִי קָאָמֵינָא אֶלָּא לִשְׁקְלַיהּ בְּהֶדְיָא אֲמַרָה לֵיהּ אַיְיתוֹ לִי אוּמְצָא דְּבִישְׂרָא אַיְיתוֹ לַהּ אוֹתְבַהּ תּוּתֵי בַּחְשָׁא אַפִּיקְתַּהּ אֲמַרָה לֵיהּ אֱכוֹל מֵהַאי אֲמַר לַהּ מְאִיסָא לִי אֲמַרָה לֵיהּ וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נָמֵי אִי הֲוָת שְׁקִילָה בְּהֶדְיָא הֲוָה מְאִיסָא לֵיהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ קֵיסָר2 לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל יָדַעְנָא אֱלָהַיְיכוּ מַאי קָא עָבֵיד (וְהֵיכָן יָתֵיב) אִיתְנְגִד וְאִיתְּנַח א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי הַאי א״לאֲמַר לֵיהּ בֵּן אֶחָד יֵשׁ לִי בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְיֵשׁ לִי גִּיעֲגוּעִים עָלָיו בָּעֵינָא דְּמַחְוֵית לֵיהּ נִיהֲלִי אָמַר מִי יָדַעְנָא הֵיכָא נִיהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ דְּאִיכָּא בְּאַרְעָא לָא יָדְעַתְּ דְּאִיכָּא בִּשְׁמַיָּא יָדְעַתְּ. אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר3 לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּתִיב {תהלים קמ״ז:ד׳} מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים מַאי רְבוּתֵיהּ אֲנָא מָצֵינָא למימנא כּוֹכְבֵי אַיְיתִי חֲבוּשֵׁי שְׁדִינְהוּ בְּאַרְבֵּילָא וְקָא מְהַדַּר לְהוּ אֲמַר לֵיהּ מְנִינְהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ אוֹקְמִינְהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ רָקִיעַ נָמֵי הָכִי הָדְרָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי הָכִי א״לאֲמַר לֵיהּ מְנִי לִי כּוֹכְבֵי א״לאֲמַר לֵיהּ אֵימָא לִי כַּכָּיךְ וְשִׁינָּיךְ כַּמָּה הוה שְׁדָא יְדֵיהּ לְפוּמֵּיהּ וְקָא מָנֵי לְהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ דְּאִיכָּא בְּפוּמָּיךְ לָא יָדְעַתְּ דְּאִיכָּא בִּרְקִיעָא יָדְעַתְּ. א״לאֲמַר לֵיהּ קֵיסָר4 לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מִי שֶׁבָּרָא הָרִים לֹא בָּרָא רוּחַ שֶׁנֶּאֱמַר {עמוס ד׳:י״ג} כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבוֹרֵא רוּחַ אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אָדָם דִּכְתִיב וַיִּבְרָא וַיִּיצֶר הָכִי נָמֵי מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָּרָא זֶה. טֶפַח עַל טֶפַח יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם וּשְׁנֵי נְקָבִים יֵשׁ בּוֹ מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָּרָא זֶה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים צ״ד:ט׳} הֲנוֹטַע אוֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע וְאִם יוֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט א״לאֲמַר לֵיהּ אִין א״לאֲמַר לֵיהּ וּבִשְׁעַת מִיתָה כּוּלָּן נִתְפַּיְּיסוּ. א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא אַמְגּוּשָׁא לְאַמֵּימָר מִפַּלְגָךְ לְעִילַּאי דְּהוֹרְמִיז מִפַּלְגָךְ לְתַתַּאי דְּאַהוֹרְמִיז א״לאֲמַר לֵיהּ א״כאִם כֵּן הֵיכִי שָׁבֵיק לֵיהּ אַהוֹרְמִיז לְהוֹרְמִיז לְעַבּוֹרֵי מַיָּא בְּאַרְעֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לר׳לְרַבִּי תַּנְחוּם תָּא לִיהְווֹ כּוּלָּן לְעַמָּא חַד אֲמַר לְחַיֵּי אֲנַן דְּמָהֲלִינַן לָא מָצֵינַן מִיהְוֵי כְּוָותַיְיכוּ אַתּוּן מָהֲלִיתוּ וֶהֱווֹ כְּוָותַן א״לאֲמַר לֵיהּ מֵימָר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ מִיהוּ כֹּל דְּזָכֵי לְמַלְכָּא לִשְׁדְּיוּהּ לְבֵיבָר שַׁדְיוּהּ לְבֵיבָר וְלָא אַכְלוּהּ א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא הַאי דְּלָא אַכְלוּהּ מִשּׁוּם דְּלָא כפין הוּא שַׁדְיוּהּ לֵיהּ לְדִידֵיהּ וְאַכְלוּהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ קֵיסָר5 לר״גלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמְרִיתוּ כֹּל בֵּי עַשְׂרָה שְׁכִינְתָּא שָׁרְיָא כַּמָּה שְׁכִינְתָּא אִיכָּא קַרְיֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ מְחָא בֵּיהּ בְּאַפָּתְקָא א״לאֲמַר לֵיהּ אַמַּאי עָל שִׁמְשָׁא בְּבֵיתֵיהּ דְּקֵיסָר6 א״לאֲמַר לֵיהּ שִׁמְשָׁא אַכּוּלֵּי עָלְמָא נָיְחָא וּמָה שִׁמְשָׁא דְּחַד מִן אֶלֶף אַלְפֵי רִבּוֹא שַׁמָּשֵׁי דְּקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָיְחָא לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁכִינְתָּא דקב״הדְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ אֱלֹהֵיכֶם גַּחֲכָן הוּא דְּקָאָמַר לֵיהּ לִיחֶזְקֵאל {יחזקאל ד׳:ד׳} שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי וּכְתִיב {יחזקאל ד׳:ו׳} וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי אֲתָא הָהוּא תַּלְמִידָא א״לאֲמַר לֵיהּ מ״טמַאי טַעְמָא דִּשְׁבִיעֲתָא א״לאֲמַר לְהוּ הַשְׁתָּא אָמֵינָא לְכוּ מִילְּתָא דְּשָׁוְיָא לְתַרְוַיְיהוּ. אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל זִרְעוּ שֵׁשׁ וְהַשְׁמִיטוּ שֶׁבַע כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלִּי הִיא וְהֵן לֹא עָשׂוּ כֵּן אֶלָּא חָטְאוּ וְגָלוּ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה אִם אַכְזָרִי הוּא הוֹרֵג אֶת כּוּלָּן אִם רַחְמָן הוּא הוֹרֵג חֶצְיָם אִם רַחְמָן מָלֵא רַחֲמִים הוּא מְיַיסֵּר הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶן בְּיִסּוּרִין אַף כָּךְ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַיסֵּר אֶת יְחֶזְקֵאל כְּדֵי לְמָרֵק עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבָהוּ אֱלֹהֵיכֶם כֹּהֵן הוּא דִּכְתִיב {שמות כ״ה:ב׳} ויקחו לִי תרומה כִּי קַבְרֵיהּ לְמֹשֶׁה בְּמַאי טְבֵיל וְכִי תֵּימָא בְּמַיָּא וְהָכְתִיב {ישעיהו מ׳:י״ב} מי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מים. א״לאֲמַר לֵיהּ בְּנוּרָא טְבֵיל דִּכְתִיב {ישעיהו ס״ו:ט״ו} כי הִנֵּה ה׳ בָּאֵשׁ יבא וּמִי סָלְקָא טְבִילוּתָא בְּנוּרָא א״לאֲמַר לֵיהּ אַדְּרַבָּה עִיקַּר טְבִילוּתָא בְּנוּרָא הוּא דִּכְתִיב {במדבר ל״א:כ״ג} וכל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ במים. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי אֲבִינָא כְּתִיב {שמואל ב ז׳:כ״ג} מי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בארץ מַאי רְבוּתַיְיהוּ אַתּוּן נָמֵי עָרְבִיתוּ בַּהֲדַן דִּכְתִיב {ישעיהו מ׳:י״ז} כל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נגדו אֲמַר לֵיהּ מִדִּידְכוּ אַסְהִידוּ עֲלַן דִּכְתִיבמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כופר״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כופר״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כופר״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כופר״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״כופר״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דכופר״.
E/ע
הערותNotes
״אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה״ (יחזקאל יח, ב), ״מאזני צדק אבני צדק״ (ויקרא יט, לו), ״צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו״ (משלי יא, ח). א אמר ליה [לו] הקיסר הרומי לרבן גמליאל: אלהיכם גנב הוא, דכתיב [שנאמר]: ״ויפל ה׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו״ (בראשית ב, כא). אמרה ליה ברתיה [לו בתו] של הקיסר לרבן גמליאל: שבקיה, דאנא מהדרנא ליה [הנח לו, שאני אשיב לו]. אמרה ליה [לו] לאביה: תנו לי דוכוס (שר) אחד. אמר לה: למה ליך [לך]? אמרה לו: ליסטין (שודדים, גנבים) באו עלינו הלילה, ונטלו ממנו קיתון (כלי שתיה) של כסף והניחו לנו קיתון של זהב. אמר לה: אם כן, ולוואי שיבא שודד כזה עלינו בכל יום. אמרה לו: ולא יפה היה לו לאדם הראשון שנטלו ממנו צלע אחת ונתנו לו שפחה לשמשו, כלומר, את חוה, ואין כאן גניבה אלא מתנה. אמר לה: הכי קאמינא [כך אני אומר], לא היתה שאלתי על לקיחה והשבה, אלא לשקליה בהדיא [שיקח ממנו במישרין] ולא בסתר בזמן תרדמתו, כגניבה. אמרה ליה [לו]: אייתו [הביאו] לי אומצא דבישרא [חתיכת בשר חיה]. אייתו [הביאו] לה. אותבה תותי בחשא, אפיקתה [הכניסה אותה תחת הרמץ, והוציאה אותה לאחר שנצלתה], אמרה ליה [לו]: אכול מהאי [מזו]. אמר לה: מאיסא [מאוסה היא] לי, שאף שידע שכך עושים לכל בשר, הלא אינו רואה כיצד היה מאוס לפני הצליה. אמרה ליה [לו]: ואדם הראשון נמי [גם כן], אי הות שקילה בהדיא הוה מאיסא ליה [אילו היה לוקח אותה ומביא אותה במישרין היתה מאוסה עליו, בעיניו], ולכן עשה זאת מתוך שינה. אמר ליה [לו] הקיסר לרבן גמליאל: ידענא אלהייכו האי קא עביד והיכן יתיב [יודע אני את אלוהיכם מה הוא עושה והיכן הוא יושב], בינתיים איתנגד ואיתנח [נאנק ונאנח] הקיסר. אמר ליה [לו] רבן גמליאל: מאי האי [מה זה], על מה אתה נאנח? אמר ליה [לו]: בן אחד יש לי בכרכי הים ויש לי גיעגועים עליו. אמר לו רבן גמליאל: בעינא דמחוית ליה ניהלי [רוצה אני שתראה אותו לי]. אמר: מי ידענא היכא ניהו [וכי יודע אני היכן הוא נמצא]?! אמר ליה [לו] רבן גמליאל: דאיכא בארעא לא ידעת, דאיכא בשמיא ידעת [מה שיש בארץ אינך יודע, ומה שיש בשמים אתה יודע]? ועוד מסופר, אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל: כתיב [נאמר] בשבחי ה׳ ״מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא״ (תהלים קמז, ד), מאי רבותיה [מה גדולתו]? אנא מצינא למימנא כוכבי [אני יכול למנות את הכוכבים]! אייתי חבושי, שדינהו בארבילא, וקא מהדר להו [הביא רבן גמליאל חבושים, שם אותם בנפה, ובחש בהם], אמר ליה [לו] לקיסר מנינהו [מנה אותם]! אמר ליה [לו]: אוקמינהו [העמד אותם] ואוכל למנותם, אמר ליה [לו]: הרקיע נמי הכי הדרא [גם כן כך הוא מסתובב], ולכן אין אתה יכול למנות את הכוכבים שבו. איכא דאמרי הכי אמר ליה [יש אומרים שכך אמר לו הקיסר]: מני לי כוכבי [מנויים אצלי הכוכבים]! אמר ליה [לו]: אימא [אמור] לי ככיך ושיניך [שיניך וניבך] כמה הוה [הם]! שדא ידיה לפומיה וקא מני להו [הכניס ידו לפיו והיה מונה אותם]. אמר ליה [לו]: דאיכא בפומיך לא ידעת, דאיכא ברקיעא ידעת [מה שיש בפיך אינך יודע, מה שיש ברקיע יודע אתה]?! אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל: מי שברא הרים לא ברא רוח אלא שני אלים הם, שנאמר: ״כי הנה יוצר הרים וברא רוח״ (עמוס ד, יג), שהיוצר הוא לחוד והבורא הוא לחוד. אמד לו רבן גמליאל: אלא מעתה גבי [אצל] אדם, דכתיב [שנאמר בו] גם ״ויברא״ וגם ״וייצר״, הכי נמי [כך גם כן] תאמר כי מי שברא זה לא ברא זה? הלא טפח על טפח של פרצוף הפנים יש בו באדם, ושני נקבים יש בו, עין ואוזן, האם תאמר שמי שברא זה לא ברא זה? שנאמר: ״הנטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט״ (תהלים צד, ט)? אמר ליה [לו]: אין [כן] כך הוא באמת. אמר ליה [לו]: ובשעת מיתה כולן נתפייסו, שכל האלים הללו מסכימים כולם כאחד שימות ואין אחד מעכב על חבירו? אמר ליה [לו] ההוא אמגושא [כומר פרסי] לאמימר: מפלגך לעילאי [מחצייך ולמעלה] של הורמיז, אל הטוב, שברא חלקים המעולים והחשובים, מפלגך לתתאי [מחצייך ולמטה] של אהורמיז, אל הרע. אמר ליה [לו]: אם כן היכי שביק ליה [איך מניח לו] אהורמיז להורמיז לעבורי מיא בארעיה [להעביר מים שהוא שותה בארצו]? שהרי אדם שותה בפיו שהוא בחלקו העליון, ומוציא מי רגלים מלמטה! ועוד בענייני ויכוחים אמר ליה [לו] קיסר לר׳ תנחום: תא ליהוו כולן לעמא חד [בוא נהיה כולנו לעם אחד]. אמר ר׳ תנחום: לחיי [טוב], אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו, אתון מהליתו והוו כוותן [אנחנו שאנו נימולים אין אנו יכולים להיות ערלים כמותכם, אתם מולו והיו כמונו]! אמר ליה [לו] הקיסר לר׳ תנחום: מימר [לענין אמירה]שפיר קאמרת [יפה אמרת], מיהו [ואולם] כל מי דזכי למלכא [שמנצח את המלך בויכוח] לשדיוה [זורקים אותו] לביבר, שהוא מקום חיות רעות. שדיוה [זרקוהו] לביבר ולא אכלוה [אכלו אותו החיות]. אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד]: האי [זה] שלא אכלוה [אכלו אותו]משום שלא כפין הוא [שאינם רעבים], שדיוה ליה לדידיה ואכלוה [זרקו אותו עצמו את אותו מין לשם ואכלוהו החיות]. אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל: אמריתו, כל בי עשרה שכינתא שריא [אומרים אתם כי בכל מקום עשרה מישראל השכינה שורה], ואם כן כמה שכינתא איכא [שכינות יש]? קרייה לשמעיה מחא ביה באפתקא [קראו רבן גמליאל לשמשו של הקיסר והכהו על צווארו], אמר ליה [לו]: אמאי על שמשא בביתיה [מדוע אתה מניח שתיכנס השמש לביתו של] הקיסר? אמר ליה [לו] הקיסר: שמשא אכולי עלמא ניחא [השמש על כל העולם מצויה] ובין השאר מאירה גם אצלי. אמר לו: ומה שמשא [השמש], דחד היא אחד] מן אלף אלפי רבוא (עשרת אלפים) שמשי דקמי קודשא בריך הוא [שמשים שלפני הקדוש ברוך הוא] ניחא לכולי עלמא [שורה בכל העולם], שכינתא דקודשא בריך הוא [שכינתו של הקדוש ברוך הוא] על אחת כמה וכמה שהיא שורה בכל מקום בעולם. ב אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד] לר׳ אבהו: אלהיכם גחכן (עושה מעשה צחוק) הוא, דקאמר ליה [שאמר לו] ליחזקאל הנביא: ״שכב על צדך השמאלי״ (יחזקאל ד, ד), וכתיב כן נאמר]: ״ושכבת על צדך הימני״ (יחזקאל ד,ו). בינתיים אתא ההוא תלמידא [בא תלמיד אחד] לפני ר׳ אבהו ואמר ליה [לו]: מאי טעמא דשביעתא [מה טעם השביעית, שנת השמיטה]? אמר ליה [לו]: השתא אמינא לכו מילתא דשויא לתרוייהו [עכשיו אומר לכם דבר שיהיה שוה וראוי לשניכם]. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: זרעו שש שנים והשמיטו שנת השבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא, ואין אתם בה אלא כשכירים. והן לא עשו כן אלא חטאו ומשום כך גלו. מנהגו של עולם, מלך בשר ודם שסרחה (חטאה) עליו מדינה, אם אכזרי הואהורג את כולן, אם רחמן הואהורג רק חצים, אם רחמן מלא רחמים הואמייסר הגדולים שבהן ביסורין. אף כך, הקדוש ברוך הוא מייסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל, ואמר לו לשכב ולהתייסר ימים כמספר השנים בהן לא שמרו בני ישראל את השמיטה (״ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עוון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עוונם״). אמר ליה [לו] ההוא מינא [אותו מין] לר׳ אבהו, אלהיכם הלא כהן הוא, דכתיב כן נאמר]: ״ויקחו לי תרומה״ (שמות כה, ב), ותרומה ניתנת לכהנים, כי קבריה [כאשר קברו] את משה במאי טביל [במה טבל]? שהרי כהן שנטמא צריך לטבול כדי שיוכל לאכול בתרומה. וכי תימא במיא [ואם תאמר שבמים טבל], והכתיב [והלא נאמר]: ״מי מדד בשעלו מים״ (ישעיה מ, יב), שכל מי העולם הם כשעל של הקדוש ברוך הוא, ואינו יכול איפוא לטבול בהם! אמר ליה [לו] ר׳ אבהו: בנורא טביל [באש טבל], דכתיב כן נאמר]: ״כי הנה ה׳ באש יבוא״ (ישעיה סו, טו). אמר לו: ומי סלקא טבילותא בנורא [והאם עולה, מטהרת, טבילה באש]? אמר ליה [לו] ר׳ אבהו: אדרבה, עיקר טבילותא בנורא [הטבילה באש] הוא, דכתיב [שנאמר]: ״כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר... וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים״ (במדבר לא, כג). ועוד מסופר, אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד] לר׳ אבינא: כתיב [נאמר] ״ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ״ (שמואל ב׳ ז, כג), מאי רבותייהו [מה גדולתכם]? אתון נמי ערביתו בהדן [אתם גם כן מעורבים יחד איתנו], שגם עליכם כתיב [נאמר] ״כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו״ (ישעיה מ, יז)! אמר ליה [לו]: מדידכו אסהידו עלן [משלכם נביא גוי, בלעם, כבר העיד עלינו], דכתיב [שנאמר]:מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144